גבולות - שם המשחק

דף הבית

יש אנשים כמוני, שתכנון וגבולות “עושים” להם את זה בחיים -מבחינתי “גבולות” משדרגים, משפרים, מֵקֵלים, גורמים לחיוך!

יש כל מיני סוגי גבולות. לדוגמא – גבולות במובן של תכנון תוכניות.

מבחינתי, אם יש גבולות, אם יש תוכנית – הכל מובן. פועלים מבצעים. ויופי. אם מאיזו שהיא סיבה משהו “התפקשש” – נבדוק ונשפר את יכולת התכנון לפעם הבאה.
יש אנשים שרק המילה “תכנון” או הטייתה, כמו: “תכננתי”, “לתכנן” ושאלות כמו: “מה עושים מחר?” מצמיתות להם את האיי קיו.
כאילו ברגע נחסמו להם כל מיני אופציות כמו לטוס לחלל, לגלות יבשה חדשה וכאלה מן דברים… יומיומיים. אלה, “הזורמים”, שאפתניים לא פחות ממני והשגרה שורה במעונם לא פחות מבשלי. עדיין, אין ברצונם להיות נתונים בצינוק ההתכוונות לתוכנית כלשהי.
משיחות עם הלא-מתכננים אני מוצאת שלעתים הם סובלים מרגשי אשמה על כל מה שהחמיצו ולא הספיקו לעשות.
לטעמי, הגבולות מעניקים דרור אמיתי. לאחר שעשית את כל מה שתכננת, אתה חופשי לנפשך. מובן שגם זה בתכנון שלי: “זמן חופשי”.
ומה אתם ?
גבולות הוא נושא שמעסיק אותי מאוד. מכאן שם האתר: “גבולות”. גבולות חובקי כל רעיון, הנאות, טיפים ומיני תובנות. אשמח אם תגיבו.

שנה טובה ומוצלחת, שמחה והגשמת חלומות, אור

יש לי 2 חתולים וכלב אחד.
כשאני חוזרת מהיעדרות ממושכת מהבית (נגיד… יומיים), שלושתם  רצים לקראתי כששומעים את מכוניתי. לכל החושבים שחתולים אינם נאמנים – טעות ! הם מבטאים שונה את נאמנותם. הם שונים זה מזה. יש שמתקשרים במידה רבה יותר עם הסביבה. נכון, הכלב מביע את אהבתו במידה עצומה. הוא נכון לספוג כאב ולא להגן על עצמו. (קל לי לכפות עליו תרופות כשנדרש, לעומת החתול השורטני, שמסרב שאפלוש לגופו מבלי רשותו). אך כשאני חשה לא בטוב – חתולי מרגיש והולך אחרי לכל מקום. כשהייתי בהריון – הלך אחרי לשכנה, חיכה שעות עד שיצאתי וליווה אותי הביתה. כך גם בצעידות שנהגתי לעשות בזמן ההיריון. כפי הנראה הוא חווה אותי כשרויה במצב לא רגיל הדורש את הגנתו. יש
לנו סימן לפיו הוא קופץ ונח עליי באשר אהיה. בבוקר הוא מעיר אותי בטפיחה עדינה על פניי. הוא מכיר את כל הרגליי. לעומתו החתול השני – לוקה בחוסר תקשורת בולט. הוא ממעט להסתכל בעיניי. אך גם הוא רץ למכוניתי כל פעם שאני מגיעה. מי שלא מגדל חתול ו/או כלב אינו יודע שמחה וקבלה מהי. ממליצה בחום!



:בתור מי שממש אוהבת טיפים

א. בנושא ציורים/יצירות פאר של ילדינו הרכים. לאחר שצפיתי בעגמומיות בערימת תוצרי האמנות של ילדיי מהגן, לאחר התפעלותי, המעושה לעיתים: ”לבד לבד ציירת/עשית את כל זה?”…. נאלצתי להודות בפני עצמי שאין ברירה, או שבונים עוד חדר, או שזורקים. האפשרות השנייה ישימה יותר… חסכונית משהו. הבריק לי רעיון: בואי בתי האהובה, הציור כל כך יפה שאני רוצה לצלם אותו, איתך. כך יצרתי במחשב ספרית “אמנות” (לכל ילד), שם הקובץ: ציור עץ, “עבודה: בראשית”, וכך זורקת ללא שום אשמה את הערימות העמוסות שממילא הזמן אינו עושה עמן חסד… הילד אינו נעלב, אלא להפך, מקבל העצמה – הרי אני מנציחה ושומרת על יצירתו, וממני נחסך לקחת עוד משכנתא.

ב. במחשב: ספריית תעודות אחריות: אני מקפידה לסרוק כל תעודת אחריות +קבלה, ומעניקה לקובץ את שם המוצר, ותאריך הרכישה. לדוגמא: “מקרר שארפ, 20.7.10″, כך, שם הקובץ מספק לי את המידע שאני הכי נוטה לשכוח, מתי לכל הרוחות… קניתי אותו. שמתם לב שהזמן טס ונדמה היה לכם שעברה רק חצי שנה ולמעשה עברו שנתיים??? התעודה נשמרת, דף ההדפסה של הקופה הרושמת, הנוטה לדהות עד כדי היכחדות הראיות…. מונצח לעד. נכון רעיון מרשים? הדבר היחיד שצריך להתמיד ולסרוק. עוד טיפ קטן בעניין, גם אם אין לכם חשק באותו רגע, שימו את התעודות ישר בסורק, וכשתתפנו - עשו זאת.

הוכיח את עצמו מליון פעם !!!


Add a comment








































































 

 

 

         לקישורי אור:       לטוויטר           ללינקדאין            לפייסבוק            לפלאי-הפוטושופ

         לאתרים לדוגמא שבניתי:          לאתר האדריכלית חגית פופר           לאתר המומחים בשיווק ברשת          לדף הבית 
 @כל הזכויות שמורות לאור רפפורט

 

אור  רפפורט :  בניית אתרים, בלוגים, דפי נחיתה, עיצוב וניהול נוכחות עסקית ברשת החברתית    or.rapaport@gmail.com

052-8949236