גבולות - שם המשחק

טעימונת


:טעימונת נוספת מהמשך (אמצע) הספר שכתבתי

“חברת  ‘אירו’ שלום,  במה  אוכל  לעזור?” -  אני  שומעת  קול  גברי  מדהים.

-”אני  מחפשת  את  איליי  ק.  האם  הוא  נמצא?”  אני  שואלת  את  הקול  הרדיופוני.

-”מיד  אבדוק”  עונה  לי  הקול.

לאחר  זמן  קצר  הוא  חוזר  אלי:  “לא.  הוא  לא  נמצא  בחדרו”

-”תודה  רבה  לך” -  אני.

-”חכי,  אנסה  בעוד  מקום”  -  ממשיך  הקול.

אני  ממתינה,

הקול  חוזר  אליי  ואומר  לי  שוב  להמתין,  הוא  מנסה  לבדוק  בחדרים  סמוכים  אם  איליי שם.

לאחר  כמה  דקות  הוא  שוב  על  הקו:  “לפי  דו”ח  הנוכחות  שלו  מסתבר  שהשבוע  הוא  בכלל  לא  הגיע  לעבודה.  את  צריכה  אותו  אישית?”

-”כן.  זו  בדיוק  המילה”.  כך  אני.

-”אני  מבין.  אין  לו  תחליף” -  הקול.

-”לא  הייתי  אומרת.”  אני  מוצאת  את  עצמי  צינית.

-”אז  מה,  את  בחדר  האטום?”  -  שואל  הקול,  “ואל  תעני  לי  אם  זה  אישי  מדי”…

אנחנו  צוחקים.

-”אז  מה  שמך?”  שואל  הקול.

-”תום”.

-”שם  יפה.  ‘תום’  משלם,  ‘תום’  מתמים,  ‘תום’  - שם  לועזי,  או  ‘תום’  של  סיום?”

-”וואו…”  אני  מתרשמת  מהמהירות  בה  הוא  ירה  הכל,  “אני  משערת  שקצת  מכל  דבר,  כל  אחד  וההתחברות  האישית  שלו”

-”שמי  דן”  אמר  בלי  ששאלתי.

-” ‘דן’  מדניאל,  או  ‘דן’  מדן?”

-”‘דן’  מדן,  בקיצור  ‘דני’  ובחיבה: ‘ברוס’  מ’ברוס  וויליס’ “

-”ולא  מ’ברוס-לי’…  טוב  דני-ברוס,  אז  שיהיה  לך  לילה  טוב,  ואני  מקווה שהלילה  נגמרו  לסאדם  הסקאדים.  ביי”

-”רגע,  אל  תנתקי.  עד  שסוף  סוף  מישהו  מדבר  אתי  בצלילות  בשעות  האלה”

-”מה,  אתה  עושה  צחוק?,  בסה”כ  תחילת  הערב”

-”אז  למה  את  מנתקת?”

-”אין  לך  עבודה?”

-”לא.  משמים  פה”

-”יש  לך  ערכת  מגן?”

-”כן.  אבל  אני  לא  ממש  משתמש  בה”

-”בדרך  כלל  אתה  מורד?”

-”בדרך  כלל  אני  אופטימי”.

-”אופטימי  או  שאנן?”

-”זו  שאלה.  את  אופטימית?”

-”אופטימית  ללא  תקנה”.

-”אז  מה  את  עושה  בחייך?”

-”אתה  מתכוון  חוץ  מלהתעסק  עם  ניילונים אוטמי-פתחים ומסכות?”

-”בערך.”

-”אני  מנסה  לעשות  טוב.”

-”למי?”

-”למי  שרק  אפשר.  תכלית  הקיום  היא  להרבות  טוב  בעולם  הזה.  לא?”

-”אני  לא  חושב  שסאדם  יסכים  להגדרה  הזו”

-”בתור  מי  שמצמית  את  כל  אלה  שלא  חושבים  כמוהו,  אני  חושבת  שסאדם  לא  יסכים  אתי  בעוד  כמה  דברים.”

-”בהקשר  האופטימי,  את  מאלה  שחיים  כרגיל  או  שזה  שסאדם  חושב  קצת  אחרת  מאתנו,  זה  הרחיק  אותך  מאזור  ב’?” (איזור מסוכן בדרגה שנייה בזמן מלחמת המפרץ הראשונה)

-”לא,  לא.  אני  חיה  באותה  מתכונת  רק  שבלילה,  כשבדרך  כלל  נהוג  לישון,  אני  ממש לא.”

-אז  מה  את  עושה?”

-”מדברת  בטלפון  כפי  שאתה  שומע”

-”ומה  את  עושה  ביתר  הזמן,  בבקרים  למשל?”

את  שיחתנו  קוטעת  אזעקה.

“הנחש”  אני  אומרת  לו.  “הנחש  מגיע  שוב,  ביי.”  ומנתקת.

(“נחש צפע”  -  היתה הסיסמה לאזעקה ששודרה ברדיו ובטלוויזיה כל פעם שנורו טילי סקאד לעבר ישראל בזמן מלחמת המפרץ)


Comments are closed.








































































 

 

 

         לקישורי אור:       לטוויטר           ללינקדאין            לפייסבוק            לפלאי-הפוטושופ

         לאתרים לדוגמא שבניתי:          לאתר האדריכלית חגית פופר           לאתר המומחים בשיווק ברשת          לדף הבית 
 @כל הזכויות שמורות לאור רפפורט

 

אור  רפפורט :  בניית אתרים, בלוגים, דפי נחיתה, עיצוב וניהול נוכחות עסקית ברשת החברתית    or.rapaport@gmail.com

052-8949236